קבוצות בעולם – הטור החודשי מאת: דר’ חיים וינברג
פורסם לראשונה בעיתון קהילת קבוצות ספטמבר 2009

הכנס הבינלאומי לטיפול קבוצתי באיטליה – אוגוסט 2009:

הכנס הבינלאומי לטיפול קבוצתי ותהליכים קבוצתיים (של ה-International Association of Group Psychotherapy & Group Processes: IAGP) התקיים ברומא, איטליה, באוגוסט 2009. זה היה הכנס הגדול מסוגו בתחום הקבוצתי: 1550 משתתפים מ-43 ארצות השתתפו בכנס, ו-700 משתתפים השתתפו בקדם כנס! מישראל השתתפו בכנס 27 משתתפים, ורבים מהם הציגו עבודתם במהלך הכנס. עבודות רבות של ישראלים התקבלו בהתלהבות רבה על ידי הקהל, מה שמוכיח שנית שיש לנו סיבות טובות להיות גאים בתרומתנו לעולם הקבוצות.

בכנס כל כך מלא וגדוש, קל ללכת לאיבוד. מי שלא אוסף מידע על המציגים מראש, עלול ליפול להרצאות או סדנאות באיכות נמוכה, זאת מכיון שבכמות העצומה של מצגות, האיכות נעה בין מעולה לנפל (ךכנס הוגשו הצעות ל-800 עבודות!). מבנה הכנס כלל קבוצות קטנות קבועות ומונחות על ידי אותו מנחה בכל בוקר, הרצאות ופאנלים במקביל, הרצאה מרכזית במליאה, סדנאות אחה”צ וקבוצה גדולה קבועה בערב.מכיון שהנחיתי סדנה בקדם הכנס, הצגתי בשני פאנלים והייתי יו”ר בפאנל נוסף, לא הייתי בהרבה מאד מצגות נוספות, והחמצתי חלק נכבד מההצגות בכנס. לכן ביקשתי ממשתתפים ישראלים נוספים לספר על החוויה שלהם וצירפתי את דיווחיהם למאמר זה. הדיווח שלי על הכנס משקף את זוית הראיה והחוויות שלי, תוך דגש על עבודות של ישראלים, אבל יחד עם דיווחי האחרים תוכלו לקבל מושג רחב על הכנס מהפסיפס שייוצר במאמר.
הנחיתי סדנה בקדם כנס של יום וחצי ביחד עם דר’ ארל הופר מאנגליה על הלא מודע החברתי. ארל הופר הוא מהמחברים הנודעים ביותר בתחום הנ”ל. פתחנו בהקדמה תיאורטית קצרה, המשכנו בקבוצה חוויתית (למעשה קבוצת ביניים מכיון שהיו כ-28 משתתפים) וסיימנו בדיון תיאורטי עם דוגמאות מהקבוצה. נושא הלא מודע החברתי הולך ותופס מקום חשוב בספרות הגרופ אנליטית. פרסמתי מאמר על כך ב”שיחות” לפני כחצי שנה, ובגליון הנוכחי של “מיקבץ” מתפרסם מאמר שלי על הלא מודע החברתי הישראלי. ארל הופר ואנוכי עורכים כעת ספר של 3 כרכים המקיף את הנושא מהבחינה התיאורטית, החברתית והקלינית.
היום הראשון של הקבוצה התנהל בכבדות עם הרגשה של תקיעות רבה. הסיבות לכך התבררו ביום השני כשנושא השפה כמכשול עלה בקבוצה. איטלקים רבים לא יודעים מספיק אנגלית או מתביישים לפתוח את הפה בשפה הזרה, אבל נושא השפה אינו רק מכשול קומוניקטיבי אלא קשור גם למאבקי כוחות הנמצאים בלמ”ד החברתי. אחד האיטלקים הביא חלום שבו יש לו חנות ברחוב מסחרי, אך מכיון שסינים מתחילים
לקנות את כל החנויות ברחוב, בסופו של דבר הוא נאלץ למכור את החנות שלו. החלום התקשר היטב לתחושה של האיטלקים שבמקום לנהוג כאורחים, דוברי האנגלית משתלטים על הכנס והאימפריה הרומאית נכבשת מחדש. האירועים הפוליטיים באיטליה הדהדו בקבוצה סביב חוק איטלקי חדש שקבע שמהגרים לא חוקיים הם בבחינת פושעים. נראה שגל המהגרים שמציף את איטליה (ואירופה כולה) מעורר פחדים והתגברות של נטיות גזעניות. כל אלו מצאו ביטוי מקביל בקבוצה באופן סימבולי (את האיחורים וכניסות המשתתפים המטפטפות לקבוצה בתחילת היום השני, פירשנו כהגירה של מהגרים לתוך הקבוצה). אולי זה מה שהביא לתהליך חריף של יצירת שעיר לעזאזל בקבוצה שלנו. אני מוכרח לאמר שכבר הרבה זמן לא ראיתי מישהו שכל כך מתאמץ להקריב עצמו בתפקיד של שעיר לעזאזל. לאור הנחיית הקבוצה מתוך נקודת המבט של הלמ”ד החברתי, עשינו הכל כדי להוציא אותו מהתפקיד האישי ולפרש את תפקידו בהקשר החברתי.

קבוצות הבוקר בכנס היוו מקום מבטחים אינטימי על רקע הכנס הגדול והמנכר. הצטרפתי לקבוצה כזו תחת הכותרת “זרים אינטימיים” בהנחיית שתי ישראליות שהן עמיתות ותיקות (תמי אלעד ושולמית גלר). הקבוצה היתה משמעותית ואיפשרה למשתתפים ליצור קירבה רבה בתוך זמן קצר תוך תהייה על הנושא של הזרים האינטימיים. מעניין שבניגוד למה שאני רגיל (ואולי מקובל באופן סטיראוטיפי), הגברים שבקבוצה יצרו יותר קשר אינטימי ותקשורת רגשית מאשר הנשים בה. תוכלו לקרוא על קבוצות הדוקר גם בדיווחי האחרים בהמשך.

הפאנלים בהם הצגתי היו על הקבוצה הגדולה (פאנל תיאורטי מעניין אך לחץ הזמן לא הותיר מקום לדיון בין המציגים ועם הקהל, מה שאותי די איכזב), ועל תהליכים לא מודעים בקבוצה ובחברה (תוך התמקדות במיוחד על טראומה והשפעתה על הלמ”ד החברתי). בכלל נושא הטראומה היה מרכזי בכנס. הכותרת של הכנס היתה למעשה “קבוצות בזמן קונפליקט”.

מבין הישראלים שהציגו השתתפתי בפאנל מעניין סביב הסרט “מינכן” של סטיבן ספילברג. הפאנל כלל את לורד אולדרדיץ’ (דוקא לא ישראלי: הוא היה אחד המרצים במליאה. לורד בריטי שהשתתף בשיחות השלום בצפון אירלנד ובמאמצי תיווך לשלום במקומות אחרים בעולם), את דר’ רובי פרידמן, ואת סאיד תלי הפלסתינאי ישראלי שאמנם לא הגיע בסופו של דבר לכנס אך שלח מאמר מעניין שרובי קרא מהכתב. הפאנל גרם לי למחשבות רבות על כך שנקמה יוצרת מצב בו הקורבן לשעבר למעשה מאבד את עמידתו המוסרית ונעשה דומה לתוקף (כדאי לראות את הסרט כדי להבין יותר). גולדה מאיר נתנה את ההוראה לחסל כל מי שהיה מעורב בתכנון וביצוע הטבח בספורטאים הישראלים במינכן על ידי “ספטמבר השחור”. במבט לאחור לדעתי הוראה זו נבעה מתוך הלמ”ד החברתי הישראלי מאחר והטבח במינכן עורר אסוציאציות ומשמעויות עמוקות הקשורות לגרמניה ולשואה ולמעשה שם במוקד את הצו “לא עוד”.

שמעתי הדים חיוביים מתלהבים על פאנל של ישראלים בלבד, בו הציגו רונית נשר ומנאל חראב (בדואית ישראלית) על קבוצה משותפת של נשים יהודיות וערביות (נשות חזון). באותו פאנל הציג גם מישאל חירורג ממעלות על קבוצת קונפליקט שהשתתף בה בפקיעין (דיווח שלו – בהמשך). שמעתי גם טובות על הרצאה שנתנו בני ריפא (היו”ר הראשון של האגודה הישראלית לטיפול קבוצתי), אריק מוס ומישאל חירורג שניתחו תהליכים בקבוצה גדולה לאור הפורום הבינלאומי לטיפול קבוצתי שאני מנהל מזה שנים באינטרנט. כמו כן השתתפתי בסדנה מעניינת שהנחו טל שוורץ מישראל יחד עם רג’ין שולץ מגרמניה. שיתוף פעולה בין תרבותי מעניין (אחד היתרונות בכנס כזה זו האפשרות לקשור קשרים ושיתופי פעולה עם קולגות מרחבי העולם), על הנושא של טראומה, תרבות וזהות (תוכלו למצוא דיווח של טל בהמשך).
הסדנה שילבה בין שימוש באומנויות להבנה גרופ אנליטית. מצאתי עצמי נסחף בתהליך הרגרסיבי של היצירה האמנותית (טל הביאה מגוון של חומרים, צבעים ועוד) ונהנה מ”יצירת המופת” שלי. היו לי מחשבות רבות לאחר מכן הן על המשמעות האישית של היצירה שלי (מדורה של להבות אדומות על בסיס שחור-חום) והן על המשמעות החברתית על רקע כותרת הסדנה.

המסורת בכנסים של ה-IAGP היא לקיים מספר קבוצות גדולות מקבילות מתמשכות בכל יום, כל אחת בגישה תיאורטית שונה (פסיכודרמה, אנליזה קבוצתית, ותהליכים קבוצתיים). הקבוצה הגדולה הגרופ אנליטית בסיומו של כל יום הונחתה על ידי שני נורבגים (תור קריסטיאן איסלנד וסירי ג’ונס) והיתה עבורי גולת הכותרת של הכנס. היום הראשון היה כאוטי כרגיל. ביום השני התעוררו המאבקים הקלאסיים על רקע השפות והתרבויות השונות. גם כאן בלטו האיטלקים שנפגעו וכעסו על הצורך לדבר אנגלית, ובשלב מסויים אף “התנקמו” בכולם בכך שדרשו לא לתרגם אותם (הוכחה נוספת לכך שנקמה לא עוזרת במיוחד לתהליכי פיוס). אחד הדברים היפים בקבוצה גדולה המתמשכת זמן מה הוא שגם כאשר נראה שעוד מעט תפרוץ מלחמה והעניינים ידרדרו לתיגרת ידיים – ההתעקשות על המשך הדיאלוג וההכלה של המנחים המפרשים את התהליך לאור הגישה האנליטית קבוצתית – מאפשרת שינוי. ביום השלישי חל מפנה כבמטה קסם. אוירה של פיוס ודיאלוג מילאה את החדר. השינוי התבטא באופן קונקרטי וסמלי בכך שאנשי מקצוע ותיקים ומבוגרים יותר פינו את המעגל המרכזי, ועמיתים צעירים ונלהבים תפסו את מקומם. הרעננות הורגשה היטב ונחוותה גם כמסמלת תהליכי שינוי בתוך הארגון. האיטלקים סיפרו על אוירה קשה באיטליה ותחושה של חזרת הפאשיזם או לפחות אנטי דמוקרטיה, כאשר אמצעי התקשורת נשלטים על ידי בורסוליני, ראש ממשלתם. משתתפים מארצות אחרות הביעו אמפתיה והכרה בכאב שהביעו האיטלקים. היום האחרון הביא בכנפיו רגרסיה מסויימת, אולי מכיון שהיה קשה לעבד את
הפרידה. קרוב לסיום ראיתי איך מה שכתוב בספרים על התעוררות מאבקים וכעסים כדי להקל על הפרידה מתרחש לנגד עיני.

רשמו לפניכם את הכנס הבא בעוד שלוש שנים. האגודה הבינלאומית החליטה החלטה קשה וחשובה לערוך את הכנס הבא בקולומביה שבדרום אמריקה. מקום שעד לפני זמן מה היה מוצף מגדלי ומבריחי סמים, מועד לפורענות של חטיפות ופשע, ונחשב עדיין למקום מסוכן, למרות תהליכים בולטים של שינוי חברתי שמתחוללים בו. הארגון הבינלאומי החליט לקחת את הסיכון ולתמוך בתהליכי השינוי הללו.
בהמשך, אני מצרף דיווחים של עמיתים ישראלים נוספים.
חיים

טל שוורץ – מטפלת משפחתית ומ.א. בטיפול בהבעה ויצירה:
דמינו לכם תמונה בה 1550- איש, מ43- מדינות שונות, משתתפים בארבעה ימים של סדנאות, פאנלים, קבוצות קטנות בנוניות וגדולות: מגוון של שפות,מגוון של רגשות והרבה אקשן.
למי שלא התנסה וגם למי שהתנסה יכול העניין להיות די מציף ומבלבל.
לנחיתה רכה יותר לתוך ההמון וכניסה לאווירת הכנס, אפשרתי לעצמי הפעם להגיע ולהתנסות בקדם הכנס. בסדנא בה לקחתי חלק היה שימוש בכלים רבים מעולם הפסיכודרמה. השימוש בסוציודרמה יצר בחדר חלוקה לקבוצות שונות והעלה קונפליקטים ותהליכים מודעים ובלתי מודעים בארגונים ובחברה כולה. מנחים שנבחרו על ידי הקבוצות ניסו ליצור אינטראקציה בן הקבוצות ולבחון את השפעת ההנחיה על קבוצות, ארגונים והחברה בכללותה.
קבוצת הבוקר לאורך ימי הכנס, הייתה עבורי המקום הבטוח ,והמשמעותי ביותר . הייתה זו קבוצת נשים ממקומות שונים בעולם. על אף שהנשים שהשתתפו בקבוצה זו דיברו בשפות שונות, הצליחה הקבוצה ליצור מרחב בטוח עם אינטימיות ולדבר אותם נושאים שהעסיקו אותנו כנשים. הייתה זו קבוצה מיוחדת במינה שהזכירה לי את כוחה של הקבוצה ממקום של משתתפת ולא של כמנחה. היו אלו גם כמעט הרגעים היחידים במהלך הכנס, בהם הרגשתי נוגעת ומחוברת לאנשים ועמוקות לעצמי.
סדנא נוספת ומעניינת בה השתתפתי, הייתה בנושא של נקמה .בסדנא התאפשר ללמוד מהי נקמה ולהבין את המניעים והרגשות לנקמה וכיצד ניתן לטפל בתוקפנות הנובעת מנקמה. ההבדל בן המינים בנושא תוקפנות. מה קורה במוחנו בזמן דיבור ואקט של נקמה. החיבור הקבוצתי אחר ההתלכדות יחד למען נקמה משותפת העלתה אצלי חששות וחרדה.
לראשונה בכנס זה, השתתפתי בקבוצה גדולה בפסיכודרמה. אני חייבת לציין, כי תחושותיי היו שונות לחלוטין ממה שחשתי לראשונה מהשתתפותי בקבוצה הגדולה הגרופ אנליטית. לעומת תחושה של ניכור וכאוס מהול בתוקפנות רבה, כאן חשתי כי השימוש בחימום הצליח לחבר אותי לקבוצה ולעולמי הפנימי. הופתעתי מהאקשן שיצר תחושה של ספונטאניות תוך קרבה והתחברות לאנשים שמרביתם היו אנונימיים עבורי .
בכנס הנחתי סדנא עם Regine Scholz מגרמניה.הופתענו מהענות של קרוב לארבעים משתתפים. הסדנא עסקה בתרבויות, טראומה וזהות, ושילבה טיפול באומנות ואנליזה קבוצתית. הייתה זו התנסות עמוקה ובחדר הייתה תחושה של כאב, חרדה וסערת רגשות. בחדר עלו תהיות בנוגע להיסטוריה וטראומה ושאלות האם כולנו שורדים?האם כולנו ניצולים בחיינו . שיתוף הפעולה בינינו וההכלה ,הפיח בי תקווה לדיאלוג ומחשבות לכנס הבינלאומי הבא.

מישאל חירורג, פסיכולוג קליני ויועץ ארגוני, יו”ר לשעבר של “בסוד שיח”, חבר במכון לאנליזה קבוצתית:
הכנס הבינלאומי ברומא היה עבורי מפגש עם תרבויות מגוונות, מסקרנות, מזמינות להכיר. השפה האיטלקית נשמעת כמו מוסיקה, ובמליאת הפתיחה הרגשתי שהתרגום מאיטלקית לאנגלית מקלקל לי. פשוט הורדתי את האוזניות של התרגום הסימולטני ובחרתי להבין מילים בודדות כמו “התלהבות” (אנצוזיאסמו- אני בודאי משבש). גם בקבוצה הגדולה היתה הרבה איטלקית, ביחוד של צעירים וצעירות שהחליפו לאט לאט במעגל הפנימי את ה”חוצנים” ששפת הקבוצתיות והאנגליות שגורה על פיהם. מלאכת ההנחיה היתה מורכבת, משום שבקבוצה הגדולה נכחו כל הדורות של אנליזה קבוצתית, מהאבות המייסדים (הופתעתי לראות לדוגמה עד כמה מלקולם פיינס, מהאבות המייסדים של האנליזה הקבוצתית, הזדקן- משום מה הנחתי שהזמן נעצר…) ועד צעירים חסרי מנוח, וגם המנהיגות הג’נדריאלית שיחקה תפקיד. אודה ולא אבוש ששמחתי מאד כשפתאום הסתבר לי שאחת המנחות נכחה בהרצאה שלי כאשר היא ציטטה אמירה של “ישראלי שאמר אתמול..”. האמירה נגעה במאבקי הכח האלימים בקבוצה הגדולה. מה שאמרתי בהרצאה שעסקה בדיאלוג מתמשך בפקיעין, בו אני נוטל חלק כמשתתף, זה שבזמן מאבק קיים החשש שהדיאלוג מחליש ולא מקדם את המאבק. הישראלים, חברי המכון הישראלי לאנליזה קבוצתית, שלקחו חלק בקבוצה הגדולה היו בני ריפא, שרה קלעי, חיים וינברג, שלומית אלון,שלומית גלר, תמי אלעד, רובי פרידמן וכל אחד תרם בנוכחותו.
דר’ בני ריפא נתן הרצאה בסיוע של אריק מוס. ההרצאה עסקה ביחסי הגומלין בין הקבוצה הגדולה לקבוצה הקטנה (באינטרנט). היתה מקוריות בעבודתו של בני, וניכר שהושקע זמן רב בהכנתה. הדיון בעקבותיה היה עירני ומעמיק. ולבסוף, דר’ אריק מוס לקח חלק בפנל שעסק בהדרכה של מטפלים, כשכל הפנל שם דגש על עבודה עם טראומה. אריק התחלק עם המאזינים בסיפור אישי הנוגע בכאב עז, והוסיף המשגה חשובה לגבי אינטר-סוביקטיביות וטיפול בטראומה. בפנל השתתף דובר מאירלנד וריכזה אותו מרצה מארה”ב. היה מרשים ונוגע. וכמובן שכל זה אינו אלא רשימה חלקית לשפע שהכנס איפשר.
ניר צור – מנחה קבוצות בבנק לאומי
הכנס מבחינתי החל עוד לפני המועד הרשמי שלו. ההתכתבויות שהחלו לזרום בפורום האינטרנט (הפורום הישראלי להנחיה וטיפול קבוצתי) טרם פתיחתו הביאו אותי להבנה שהכנס הזה מהווה גם מפגש חברתי לקבוצות רבות המייחלות, מצפות ונרגשות לקראת מפגש זה. למרות שהכנס היה גדול מימדים מבחינת כמות המשתתפים והיקף הפעילויות השונות, במקום שררה אווירה ידידותית ומכניסת אורחים למרות שאפשר היה בקלות ל”היבלע” בהמון הרב ולהתבלבל מהשפע הייחודי של הפעילויות שהוצעו עבור המשתתפים. החלטתי להשתתף בקדם-כנס (שנמשך יום וחצי) התבררה בדיעבד כהחלטה נכונה. קדם הקכנס איפשר לי להפשיר, לצאת מההלם הראשוני ולהיכנס לכנס ברגל ימין כאשר אני מוכן ללמידה כבר ביום הראשון. הפעילות שבחרתי לעצמי בקדם הכנס, תיאטרון פלייבק, הייתה מאוד חודרנית בחוויה שלי ואולי הייתי צריך להיכנס לכנס דרך פעילות שתאפשר לי להיחשף אך בצורה הדרגתית ומתונה יותר.
מאחר וזה הכנס הראשון של ה – IAGP שבו אני משתתף ולא כל כך ידעתי כיצד להתמודד עם ההמון וההיצע האדיר של הפעילויות, העדפתי לבחור בקבוצת הבוקר שהינחו הישראליות – תמי אלעד ושלומית גלר. הקבוצה הזו הייתה מאוד משמעותית בשבילי והיוותה עבורי עוגן חזק ויציב בימים שבהם הפלגתי באוקיאנוס של הקונגרס.
גולת הכותרת והפעילות המשמעותית ביותר שלי בכנס הייתה הקבוצה הגדולה של ה – Group Analysis. אומנם זו לא הפעם הראשונה שבה אני משתתף בקבוצה גדולה אך זו הפעם הראשונה שהתאהבתי במה שמתחולל בקבוצה כזאת. הוקסמתי מכך שלמרות שהקבוצה הגדולה ברומא הגיעה לנקודות משבר לא פשוטות, אנשים לא ויתרו על הקשר, לא עזבו את הקבוצה, וניסו שוב ושוב למצוא את הדרכים להתחבר לאחרים ולמצוא משמעות בקבוצה עבור עצמם.
אני מאחל לקהילת המנחים והמטפלים הקבוצתיים בישראל שתצלח במציאת הדרך להשתתף בכנס הבא של IAGP שיתקיים בקרטחנה, קולומביה, 2012.

חיים וינברג haimw@group-psychotherapy.com