הקדמה
הספר המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה, הוא ספר ‘בלשי’, שעיקרו מעקב עיקש שעורך נער בן 15, כריסטופר, אחר ‘רוצחו’ של כלב, שגווייתו מתגלה לפניו מיד בפתיחת הספר. אך מן ההתחלה ברור שיש בו מישור נוסף, אולי חשוב יותר מן הסיפור הבלשי, והוא – סיפורו האישי של הנער המְסַפֵּר את הסיפור (בגוף ראשון). לכן, מרגע שהתחלתי לקרוא את הספר, התעורר בי ‘החוש הבלשי’ שבי, ולמעשה – הרצון להבין את ‘המקרה המוזר של הנער כריסטופר’, להבין את דמותו, את המתרחש במוחו, את מניעיו ואת תגובותיו.
הדרך שבחרתי לעשות זאת היא דרך עיקוב מפורט אחר הטקסט של הספר, התייחסות למחשבותיו של כריסטופר, לאמירותיו ולתגובותיו, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחוריהן. אף שכל מילה, משפט ופיסקה בספר מרמזים על כיוון אפשרי לפתרון החידה שכותרתה ‘כריסטופר’, נאלצתי להתייחס בקריאה/כתיבה שלי רק ל’מבחר מייצג’ של ציטוטים (שבוודאי אינו מקיף וממצה את הדמות השלמה). סימנתי את הציטוטים במספרים ובכוכבית, ולאחר גמר הקריאה, ניסיתי לאשש את ה’איבחון’ המסתמן של בעייתו של כריסטופר, תוך התייחסות לרשימת תסמינים המופיעים ב-DSM- IV ( Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders).

קריאה אבחונית
1* מיד עם פתיחת הספר התבלט לעיני המספר 2 המופיע בראש הפרק הראשון שבעמוד הראשון. לאחר שחלפה בדעתי המחשבה שכנראה מכרו לי עותק פגום, בדקתי את מספרי הפרקים בהמשך – 3, 5, 7, 11, 13, 17… עדיין לא לגמרי מובן, אבל נראה שיטתי איכשהו. בתחילת הפרק השני (שמספרו בספר הוא 3) מתברר העניין: המסַפֵּר מציג את עצמו: “קוראים לי כריסטופר ג’ון פרנסיס בון. אני מכיר את כל המדינות בעולם ואת ערי הבירה שלהן ואת כל המספרים הראשוניים עד 7,507.”… (בהמשך גם מתגלה שידיעותיו חורגות בהרבה מאלה שהוא מזכיר כאן, וזיכרונו מדהים לא פחות) – מספרי הפרקים הם שורת המספרים הראשוניים, שהנער-המסַפֵּר אוהב במיוחד. המסַפֵּר מתגלה אם כן מרגע זה כבעל צורת חשיבה מיוחדת וזיכרון יוצא-דופן. בהמשך מתגלה שהוא חושב על נוסחאות מתמטיות, הוגה ופותר בעיות מתמטיות, ובסופו של דבר גם ניגש, היחיד בבית-ספרו וללא כל הכנה, לבחינת בגרות במתמטיקה 5 יחידות ומקבל 100. היכולת שלו לדמות בעיני רוחו בעיות מתמטיות ולחשוב על פתרונן גם מתגלה כיכולת הנותנת לו ‘אחיזה’ ושקט ברגעים שהוא נסער, חרד – בעיקר כשהוא נקלע לנסיבות שאינו מכיר.
חזרתי לקרוא מן ההתחלה:

asperger-shapira