הקבוצה כסיפור – הקסם האנליטי של הנרטיב חוה קדוש

פורסם ב: מקבץ-כתב העת הישראלי להנחיה וטיפול קבוצתי”, 15/1, אביב 2010
מאמר זה נכתב מעמדת הנחיה המשלבת בין המודלים והגישות התיאורטיות השונות, כמו גם בין החוויה לבין הידע. עמדה זו מתבססת על
התפיסה הדינאמית – אנליטית ודרכי ההנחיה המקובלות הנובעות ממנה, אבל מתווספת עליה גם ראיה נרטיבית של הקבוצה כ”מספרת סיפור”. סיפור אותו על המנחה לפענח באופן פעיל ובעזרת פענוח זה נוצר בקבוצה מרחב גדול יותר של משחקיות, יצירה והתחדשות, הן עבור המנחה והן עבור המשתתפים.
אפשר לומר שההבדל בין שתי גישות אלה גדול: שפתן שונה, הנחות המוצא ושיטות הטיפול שונות, תפיסת נפש הפרט ומקור בעיותיו שונה ואף נראית הפוכה. אבל חלק מן הרעיונות דומים ומשותפים, במיוחד אלו הנובעים מן הביקורת הפוסט מודרנית: 1. שתיהן מדגישות את היחסים והאינטראקציה עם הסביבה כבסיס להתפתחות, להיווצרות הקושי ולכן גם כבסיס לטיפול ולשינוי. 2. שתי הגישות מבחינות בין המרכיב הגלוי / המודע לבין מרכיבים נסתרים / לא מודעים אצל היחיד. 3. נובע מסעיף קודם, עיקר הטיפול עוסק בהרחבת המודעות/ הזהות על ידי הכרה וקבלה של החלקים שהורחקו ונעדרו ממנה. 4. שתי הגישות מדגישות את חשיבות השפעתם של יחסי הכוח והסמכות.
המאמר מציג בעזרת דוגמאות ראיה קבוצתית משולבת המתבססת על עקרונות שתי הגישות. ראיה זו אומרת כי לכל קבוצה יש גם סיפור, המאפיין אותה וקשור לסביבתה ולנסיבות קיומה. בנוסף לעבודת ההנחיה הרגילה את תהליכי הקבוצה וההתייחסות לתכניה, מוצע כאן למנחה לחפש את הסיפור הייחודי הזה של הקבוצה כדי לאפשר גם לו להתגלות, לקבל הכרה, להתפתח ולהשתנות. העבודה באמצעות הבניית הסיפור הקבוצתי מזמנת לחברי הקבוצה מרחב נוסף של אפשרויות – עשיר, מגוון וגלוי להזדהות, דיאלוג והפנמה. במקרים רבים, איתור הסיפור הקבוצתי ועיבודו מאפשר לקבוצה פתיחת דרכים חדשות להיחלצות ממצבים של תקיעות וחוסר מוצא.