הרצאה על אינטימיות / ד”ר בעז שלגי

“כל חיי אמת פגישה הם” – התמסרות ואינטימיות במפגש האנושי.

הרצאה על אינטימיות ביום עיון בשירותי הייעוץ בירושלים מאי 2010

“לפני קצת יותר מעשרים וחמש שנה, כתבתי להרולד סירלס, וביקשתי ממנו לפגוש אותו כאשר אהיה בוושינגטון. הוא השאיר הודעה במשיבון שלי, הציע זמן למפגש בן שעתיים, וביקש שאקרא מאמר שכתב ובו דן בעבודתו עם חולה סכיזופרנית אליה התייחס בעבודתו כ”גב’ דאגלס””, כך מתחיל תומס אוגדן את החלק השלישי בפרק על ההדרכה בספרו Rediscovering Psychoanalysis, חלק שכותרתו היא, פשוט, ד”ר סירלס. אוגדן ממשיך: “כאשר הגעתי אל משרדו של ד”ר סירלס הדלת אל חדר הטיפולים הייתה פתוחה והוא החווה בתנועת יד שאכנס. הוא אמר: “אתה ודאי ד”ר אוגדן” והראה לי היכן לשבת. על השולחן בינינו היה מונח טייפריקורדר ובו גליל גדול של סרט הקלטה. כבר היה ברור אז שלא תהיינה מילות ברכה מהסוג המקובל, שאלות על מעשי בוושינגטון, או חילופי דברים של נימוס כלשהם. הוא אמר לי, כדבר מובן מאליו, שהוא מקליט את כל השעות הטיפוליות שלו עם גב’ דאגלס, חמש שעות בשבוע, עשרים שנה”.

אוגדן וסירלס מקשיבים יחדיו לטייפ, מחליפים ביניהם מילים, רעיונות, רגשות. זו פגישה יחידה ביניהם, שלא יהיה לה כל המשך. יחידה ויחידה במינה. שני ענקי הפסיכואנליזה הללו, אחד בתחילת דרכו ואחד בעיצומה, פשוט נמצאים זה עם זה. חוויה יוצרת חוויה, מילה יוצרת מילה, מחשבה יוצרת מחשבה. רגש לרגש, עצב לעצב, חיוך לחיוך. מבעד לניסוחים המינימליסטים של אוגדן בוקעת אינטימיות עצומה, שמזדקקת במשפטי הסיום הבאים של הקטע (קטע שכולו בן שלושה עמודים בסך הכול): “במפגש עם ד”ר סירלס, נראה היה כי אין כל חשיבות לשאלה האם הקליטה והרגישות המודעות, הפרה-מודעות והלא מודעות שהובילו את השיחה בכל רגע נתון היו שלי או שלו…שאלות של ‘בעלות’ על המקוריות או על היכולת רבת ההשראה לחשוב מחשבה מסוימת היו מיותרות לגמרי. כל מה שהיה חשוב היה ליצור קשר אנושי ולחוש יחד את האמת הפשוטה של אותו הרגע, הן של העבודה האנליטית והן של הקשר ההדרכתי. לפגישה הייתה איכות של חלימה, בין השאר מכיוון שהיה בה הרבה כבוד לחיבורים ראשוניים ביותר”. ואוגדן מוסיף: “הרגשתי מסוחרר כאשר עזבתי את משרדו של ד”ר סירלס. עד היום מעולם לא כתבתי את רשמיי ותחושותיי מאותה הפגישה”.