מן האֵין לאַיִן – בין שומקום לכלמקום – סיפור בלי גבולות: מחשבות על הטיפול באישיות גבולית מנקודת מבטה של פסיכולוגיית העצמי.
(קטעים מתוך הרצאה שניתנה ביום העיון על הפרעות אישיות קשות – של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה).
הפרעת אישיות, התופעה בה אנו עתידים לעסוק היום, היא קטגוריה אבחונית-נוזולוגית, שהפציעה לעולם אי שם באמצע המאה הקודמת. ראשיתה, בעדויות שהולכות ונערמות, בתחילת- אמצע המאה ה-20, המצביעות על קיומם של מטופלים קשים, אשר פונים לעזרה, כשבפיהם תלונות כמו- תחושות ריקנות והעדר שמחה כרוניים, קשיי הסתגלות, היפוכונדריה, בעיות תפקוד – הכוללות התנהגויות פרברטיות, התמכרות, אלימות, ועוד. מעבר לעובדה, שתלונותיהם של מטופלים אלו לא תאמו את הסימפטומטולוגיה הנוירוטית הקלאסית, ניסיונות לפרש את התנהלותם בכלים הטיפוליים המוכרים והמקובלים אז, נענו בתגובות זעם קיצוניות, אקטינג אאוט, וקושי רב לשמור על הסטינג הטיפולי. גם הטרנספרנס שפיתחו מטופלים אלה, דמה יותר במאפייניו לטרנספרנס פסיכוטי, מאשר לנוירוטי. לא ניתן היה אפוא, לסווג אותם לקטגוריה של נוירוטים, אך מאידך, הם גם לא היו פסיכוטים לחלוטין. השאלה שהדהדה בין כותלי חדרי הטיפול, היתה, האם מטופלים אלה הינם ברי טיפול. תגובתם החריגה, והבלתי צפויה לטיפול, חייבה שידוד מערכות, וחשיבה מחדש על מהות הטיפול, ואף מעבר לכך – על מהות האדם.
מתוך הדיון הענף והפורה שאפיין את השיח הפסיכואנליטי של המאה הקודמת, צמח מודל מבני, שמנסחו הברור ביותר היה אוטו קרנברג, אשר סיווג מטופלים לאחת משלוש רמות ארגון אישיותי – רמת הארגון הנוירוטית, הגבולית, והפסיכוטית. החלוקה לרמות הארגון השונות נבחנה על פי מספר פרמטרים : בוחן המציאות, אופי ההגנות, מידת האינטגרציה של הזהות, רמת ההתפתחות של הסופר אגו, והיכולת לווסת דחפים. הקטגוריה שקרנברג כינה – רמת ארגון אישיות גבולית – אופיינה בפנומנולוגיה של תפיסת מציאות לא עקבית, הנעה בין קצוות של שחור ולבן ומושפעת מאד מהשלכות; הגנות פרימיטיביות כמו: אידאליזציה, הזדהות השלכתית, אומניפוטנציה ודה וליואציה; זהות אישית דפוזית, עם מבנה אגו חלש, וקשיים ניכרים בוויסות הדחפים. קרנברג הציע מסגרת-על מושגית, מעין סל שלתוכו קובצו הפרעות אישיות כגון: האישיות הפרנואידית, הסכיזואידית, הנרקיסיסטית, הנמנעת, ועוד.