המחאה למען צדק חברתי שפרצה בקיץ האחרון הפתיעה בעוצמתה, באופני ההתנהלות שלה ובמידת ההשפעה שהיתה לה (ויש לה) על הציבור, על הכלכלה ועל התהליכים הפוליטיים במדינה. מאמר זה עוסק תחילה בניסיון להבין תהליכים אלה בעזרת תיאוריות ידועות להבנת תהליכים פסיכולוגיים של המון ושל קבוצות גדולות – בהן גישתם של פרויד, ביון ופוקס, את התאמתן או אי התאמתן למאפייני המחאה. מאחר וההסבר של תיאוריות אלו למאפיינים ההתנהגותיים והרגשיי של ציבור האנשים שהיה שותף למחאה לא נמצא מספק, מציע המאמר גישה נוספת להבנת תהליכים קבוצתיים, שהיא הרחבת התפישה של פוקס את תהליכי התקשורת בקבוצה וחשיבותם להתפתחות האישית בעזרת המשגות של פסיכולוגיית העצמי על צמיחתו של העצמי ומימושו בתוך קשר בין אישי וחברתי. בחינת המחאה מנקודת מבט זו יכולה לתת הסבר פסיכולוגי לביטוי המיוחד של המחאה, ובו בזמן להציע הבנה נוספת על מהותם של תהליכים קבוצתיים.

לקריאת הכתבה