פרק מתוך ‘הקוסם, השוטה והקיסרית – קלפי הטארוט במעגל החיים ובתרפיה’. מודן. 2008.
הדחף הדיאלקטי של התודעה – בין גילוי להסתרה.
“אוצר חבוי הייתי ורציתי להתגלות.” (אִבֶּן עָרַבּי)
“הלא תמיד היינו כאן, אלא שאתה לא הבחנת בנו.” (חלום שמצוטט על ידי יונג)
תורות הנסתר מבוססות על ההכרה שיש ידע נסתר (הידע הגנוז במעמקים, בלא-מודע), שהוא האמת הגדולה, שהנפש זקוקה לו למען ההתפתחות הרוחנית המלאה, התפתחות שהיא בעלת חוקיות פנימית וקשורה באופן סינכרוני עם חוקי היקום ותהליכיו. תורות הנסתר עוסקות בידע שמטיבו נסתר הוא, אינו מודע ואינו נגיש לתודעה הרציונלית הרגילה. הוא ידע נסתר גם משום ששומרים אותו נסתר, כדי שיגיע רק למיועדים לו, ליודעי ח”ן, למתאימים-לראויים לקבלתו, בחוג פנימי של יודעי דבר.
קלפי הטארוט הם צפנים של ידע על מבנה הנפש ותהליכיה ושל אופני התמודדות עם המציאות החיצונית והפנימית. ידע זה מתחבא בקלפים שהתחזו לקלפי משחק וניבוי, המתגלים עתה כנושאי ידע שהלא-מודע הקולקטיבי מעביר אלינו לקראת עידן שבו נהיה מוכנים לקבל אותו. הטארוט, כמו האלכימיה, וכמו כל פעילות של תורות הנסתר, מאפשר התפתחות אישית ונועד לה, ולכן הוא מאיים על תודעת הממסד, ששואף לשימור המסורת השמרנית. לכן זוכה הוא לזלזול ומצוי בשוליה. גם משום כך הטארוט התחפש למשחק חברתי תמים של קלפים בחצרות אירופה, או שהיה נחלתם של הצוענים, דמויות סף בשולי החברה, שהם נושאי הידע הזר, פורץ הגבולות, המאיים והמקסים. לכן מייחס גארסיה מארקֶס בספר ‘מאה שנים של בדידות’ לצועני את תפקיד הרמס מורה הדרך; תפקיד של השליח, שמביא את הידע האלכימי מוצפן בגווילים עתיקים שיש לפענחם, ואת המעבדה האלכימית שבאמצעותה מנסה הגיבור להגיע להבנות חדשות של היקום.
תמיד קיימת תנועה דיאלקטית בין הצורך בגילוי לבין הצורך בכיסוי, בין הצורך בהצפנה לבין הצורך בפענוח הצופן. עת להצפין ועת לפענח. זו התנועה בין “ותצפינהו” – כשיוכבד הצפינה את משה התינוק, לבין “ופתחת צוהר לתיבה” של נוח, שפירשוהו – כפענוח פשר תיבת המילה.
“מפצחי קודים הם אלכימאים לשוניים, בני שבט מסתורי.” כך כותב סיימונג סינג (2004) בספרו ‘סודות ההצפנה’. הוא מתאר את “ההיסטוריה כולה מנומרת בצפנים” סביב התפתחות הלשון, התקשורת, המדע והפוליטיקה. השאיפה לסודיות היא להגנת התקשורת, השליטה, עמדת הכוח והביטחון הקיומי. סינג רואה את ההיסטוריה האנושית כולה כמרוץ של פענוח: של כתבים עתיקים ושפות עתיקות, של שפות תקשורת צבאית בכתבים סודיים, של צופן חוקי הטבע, כמו סודות הדנ”א והגרעין, סודות הבריאה, סודות הנפש והאלוהות.
תולדות האנושות הן תולדות התודעה שמבקשת לפענח את העולם הבלתי ידוע. סדרות של קלפים מעצם טיבם, מימים ימימה, נועדו להוליך את האדם אל ידע. הדחף של האדם המתפתח הוא להוציא לאור את הידע מתוך העולם הנסתר והסודי. התנועה המתמדת בין הסוד והידע היא התנועה המתמדת שבין הנסתר והגלוי. הקטבים המנוגדים הם תמיד המקור לתנועה האנרגטית של הנפש, שנדחפת ומיטלטלת מצד אל צד.
התודעה רוצה בידע החדש ומבקשת לגלות את הנסתר. אולם במקביל קיימת גם מגמה אחרת, והיא של ההתנגדות העצלה או המפוחדת של תודעת האדם, השמרנית והנוקשה, שמסרבת לפגוש את הסודי-הנסתר שבנפש. גם מגמה זו אחראית לתהליך בנפש היחיד, שבונה לעצמו מנגנוני הגנה כנגד הידיעה. התודעה מסתירה את הידע הלא-מודע עדיין, שטמון בעומקי הנפש מבלי דעת, כהדחקתו מפני תודעתו שלו. זו הסיבה שהמיתוסים מספרים לנו כיצד האדם שרוצה להתפתח חייב לגנוב את הידע מהאלים המסרבים להעניקו: פרומתאוס גונב את האש מהאלים עבור האנושות ואדם וחוה אוכלים מתפוח הדעת בגנבה. מתברר אפוא שנדרש מאמץ מכוון ואמיץ, שעוקף את הגנות ההתנגדות של התודעה, כדי להשיג את הידע המוסתר.