המאמר בוחן את השאלה האם למטופלים רגרסיבים ולנפגעי טראומה מינית יש צרכים ייחודיים בטיפול, ומציע גישה טיפולית התואמת לסיטואציה הטיפולית המיוחדת.
מושם דגש על חוויית המטפל, ומוצע כי כאשר המטפל נמצא בָאופן שעונה על צרכי המטופל, הוא נמצא ממילא בָאופן שנכון גם לו עצמו ולהיפך. לכן, בניית setting טיפולי, אשר לא ישאיר את המטופל לבד, ואשר ישמור עליו מפני חוויה של התפרקות, יהווה בו-זמנית הגנה על המטפל מפני חוסר-וודאות, דאגה וחרדה לשלומו של המטופל.
ההתארגנות השונה של הsetting – הטיפולי, בשלב המאופיין בְרגרסיה ובְדיסאורגניזציה, הומשגה במאמר כ “אלסטיות של הרחם הטיפולי”. התארגנות תובענית זו מתאפשרת רק אם המטפל מודע להשלכותיה.
הרחבת הרחם הטיפולי מאפשרת יצירת אינטראקציות מעבריות, אשר יעזרו למטופל הרגרסיבי לשרוד את חוסר-האונים וההצפה עקב חרדת הנטישה.
הגמשתו תאפשר קיומו של תהליך רגרסיבי, מבלי שתתרחש קריסה תפקודית, בקרב אוכלוסיות ייחודיות כמו נפגעי תקיפה מינית, אשר כתוצאה מהחודרנות שבחוויה הטראומטית, נמצאים במצבי דיסאורגניזציה קשים ומגיבים בתגובות דיסוציאטיביות.
מבוסס על הרצאה שנתנה בכנס השנתי של אל”י, “האני של עצמי- החוויה הסובייקטיבית של המטפל בילדים ובטראומה”, 25.3.2009

elastic_uterus