תיאור
תקצירים ומרצים
מפגש ראשון: יום ג' 29.10.24
פרופ' דנה אמיר – שתי תצורות של טראומה מינית וטביעתן בהעברה ובהעברה הנגדית: פגיעה בחיי הנפש המיניים, ופגיעה בחיי המין הנפשיים.
ההרצאה תעסוק באופן שבו טראומה מינית מתמשכת פוגעת לא רק ביכולת ליהנות מחיי מין בפועל, אלא גם בחיי הפנטזיה וביכולת לנהל "חיי נפש מיניים". חיי נפש מיניים, בשונה מחיי מין נפשיים, קשורים באופן שבו הנפש עושה שימוש פעיל בפנטזיה המינית ובדמיון המיני לא רק כגירוי במהלך פעילות מינית אלא כמצע לחיי דמיון בכלל. יובאו שתי וינייטות טיפוליות שהראשונה בהן מדגימה את הפגיעה בחיי המין הנפשיים כתוצאה מפגיעה מינית נקודתית, והשנייה מדגימה את הפגיעה בחיי הנפש המיניים כתוצאה מטראומה מינית מתמשכת.
ד"ר יעל דשא – מסע המטפלת דרך רעילות מדבקת בחוויית נפגעות ונפגעי תקיפה מינית טראומטיזציה מכלי שני או מכשול?
הטיפול בטראומה וטראומה מינית מחולל שינויים עמוקים בחוויה הפנימית של המטפלת, כשמעורבות אמפאתית והתמסרות מתנגשות עם זוועה ואימה שאינן מנוסחות ואי אפשר לחשוב אותן. החומרים הרדיואקטיביים המדבקים של הטראומה מחלחלים לחוויותינו המקצועיות וחודרים לחיינו האישיים, בגוף ובנפש. הם מערערים את אמונותינו לגבי העולם, האדם ויחסים בינאישיים. בעזרת דוגמאות קליניות נתבונן גם על תרומת ההיסטוריה האישית שלנו, הכוללת חלקים מודרים בתוכנו, וגורמת לטלטלה בזהות, בעצמי ובנוכחותנו הטיפולית. נדון בשאלה האם טראומטיזציה מכלי שני (vicarious trauma), הנה בלתי נמנעת ואינהרנטית לתהליך הטיפולי עם נפגעי ונפגעות תקיפה מינית, ומתי מהווה סכנה או מכשול.
מפגש שני: יום ג'17.12.24
ד"ר דני לוי – העברת נגד דיסוציאטיבית, לא מודע לא מודחק בשדה כפיית החזרה- משמעויות תיאורטיות וקליניות.
הטיפול בנפגעות טראומה מינית חוטף אותי למחוזות הקשים ביותר. לא פעם חשבתי מדוע דווקא התחום הזה פועל עלי באופן כל כך מטלטל. לא במקרה נבחרה המילה ייסורים ושולבה בשמה של סדרת ההרצאות הזו. יש משהו בייסורים שאינו נותן מנוח ונמשך זמן רב. אני מאמין שהמפגש עם המטופלת שעברה פגיעה מינית חוטף כל אחד מאיתנו למקומות הייחודיים לו, ועושה זאת בעוצמה רבה. פעמים רבות אנו נחטפים למקומות שאיננו יודעים אותם, מקומות המתקיימים בנו באופן דיסוציאטיבי, החלקים הדיסוציאטיביים הללו מתעוררים בנו בתגובה למפגש עם המטופלת ומרגע שהתעוררו אי אפשר להרדימם שוב ואי אפשר לחזור אחורה. אנחנו פוגשים את החלקים שהיינו מעדיפים לא לדעת על קיומם ומתוך המפגש הזה אנו נקראים להפוך את החלקים הדיסוציאטיביים לבעלי משמעות, לתת להם מילים ומתוך כך להשתנות למען המטופלת ולמעננו. במפגש עם המטופלת מתקבלת החלטה דרמטית ולא מודעת בנפשו של המטפל : לפגוש את השדים הפרטיים שלו כדי שיתאפשרו חיים עבור המטופלת ולעיתים גם עבורו.
ד"ר עפרה אשל – לא-מודע לא-מודחק, העברה-נגדית דיסוציאטיבית ומֵעֵבֶר להעברה-הנגדית.
גישתו ודבריו העוצמתיים של דני לוי מלווים אותי לאורך השנים בטיפול, בחשיבה ובכתיבה על הייסורים וההתלבטויות שלי כמטפלת בנפגעות ובנפגעי טראומה מינית. דני ביטא באופן נוקב ואמיץ את האופי השונה והייחודי של הטיפול הנדרש בטיפולים אלה שמצריך טיפול אחר מגישתו של פרויד, עוד לפני שדברים אלה קיבלו ניסוח והמשגה במושגי הלא-מודע המודחק לעומת הלא-מודע הלא-מודחק. בדיון שלי פה אתעכב על ההבדל שאני מציעה בתוך המשגת הלא-מודע הלא-מודחק בין שני איזורים או רמות של טראומה ופגיעה ביכולת החשיבה, החוויה והייצוג במקומות אלה, ולכן ביכולת לפגוש אותם בטיפול. אפרט את שני מונחי היסוד שהם בלב הבנתי את תהליך הטיפול הנפשי – 'הינכחות' המטפל (הינתנות ונוכחות) והתחברות-נפש עמוקה והתאחדותית של המטפל-עם-מטופל– interconnectedness או'withness' (במקום עדותwitness ), אשר יכולה להעמיק עד להֶיות-באחדות או הֶיות-באֶחָד (at-one-ment) עם המציאות הרגשית של המטופל במקומות הקשים ביותר של טראומה מסיבית. השאלה הקריטית היא עד כמה המטפל מוכן לפתוח את גבולות נפשו אל המטופל ועולמו, ברמה חווייתית עמוקה, התאחדותית וראשונית במקומות קשים אלה. החלטה זו, לדעתי, בהבדל מהצעתו של דני, הולכת מֵעֵבֶר לאינטרסובייקטיביות, להעברה-נגדית, ו"להחלטה של המטפל לפגוש את השדים הפרטיים שלו כדי שיתאפשרו חיים עבור המטופלת ולעיתים גם עבורו"; פירושה לפגוש את השדים הפרטיים של המטופל ואת אימת המנותק והבלתי-נחווה בכל נוראותם, ולאפשר לכאב, לסבל, לכמיהות ולגעגוע, וליאוש ולאימה שאי-אפשר-לחשוב-ולשאת, לתפוס ולאחוז במטפל, וכך להחוות בטיפול כשהמטפל-עם-המטופל עוברים בתוכם ביחד/אחד. אמחיש זאת בדוגמה קלינית.
מפגש שלישי 19.1.25
ד"ר חנה אולמן – אהבה זה כואב: נפתולי האהבה בנפש המטפל.ת בטראומה מינית.
בהרצאה זו ארחיב על הקושי של המטפל.ת דווקא במקום שבו מתעוררת התקווה ומתקיימים יחסי אהבה ואמון. בתוך הקשר הטיפולי הפסיכואנליטי יתרחשו בטויים בפעולה דווקא כאשר ההתמסרות, ההתקשרות והאהבה מעמיקים באופן הדדי (גם אם לא סימטרי). כאשר האנליזה מצליחה לגעת באזורים דיסוציאטיבים, להפשיר את תחושת ההזדקקות וההכרה בצורך באחר, לאפשר את בטויי העצמי הלא מצונזרים ולא עסוקים ברצייה, ודווקא כאשר מתייצבת התקווה לקשר אוהב ובטוח, או אז המטפל.ת עלולה להפוך גם למקור האימה והפגיעה. אפרט כיצד המטפלת אז חווה בעוצמה את החרדה מפני הפתיינות, העודפות, והבטויים בפעולה שיש בהם שחזור של חווית הטראומה. האהבה מתהפכת עלינו בתוך הטיפול לחווית בגידה, לשבר באמון, ולתנועה בין צייתנות, לבין זעם ואימה . אטען כי התהפכות זו היא חיונית, מאפשרת את חקירת הטראומה על כל חלקיה. ההצבה של הטראומה שוב ושוב בתוך היחסים הטיפולים, ההפעלה של מימדים שונים שלה, מאפשרת עיכול, במנות קטנות יותר, אם כי חוזרות ונשנות, של מה שלא היה נתן לעיכול, ומאפשרת תנועה במקום הקפוא.
ד"ר אפי זיו – כשהשלישי החברתי רווי בטראומה: הרהורים קאונטר-טרנספריאלים על מיניות וטראומה אחרי מהפיכת #METOO.
כמי שעובדת כשלושה עשורים עם נפגעות (ועם נפגעי) טראומה מינית, אני עדה חיה להשתנות השלישי החברתי, בעקבות מהפיכת #METOO , ולהשפעותיו על עולם הטיפול. האטמוספירה השתנתה ואיתה גם הדינמיקה הדיאדית. אולם, ייצובו של שלישי חברתי זה, העלה מורכבויות חדשות שהרלוואנטיות שלהן לאופני השיחה שלנו על טראומה ועל מיניות בקליניקה היא גדולה. ההרצאה תעסוק בהשפעות של שלישי חברתי רווי בטראומה על הסיטואציה הקלינית בכל הקשור במיניות בכלל ובמיניות פוסט טראומטית בפרט. אשאל כיצד השלישי החברתי, משפיע באופנים מודעים ולא מודעים על הקשב, על הפרשנויות, על המטריקס הטרנספריאלי והקאונטר-טראנספריאלי של הדיאדה מטפלת/מטופלת? לבסוף, אחבור לשאלות פסיכואנליטיות על הקשרים בין מיניות וטראומה מתוך ניסיון להבין האם, בכל זאת, ניתן לדמיין מיניות שיש בה עונג, יצירתיות ומשחקיות, על אף היותה כל כך משוקעת בטראומה. במובן זה, זוהי הרצאה על טראומה ותקווה.
משתתפים (לפי סדר א-ב)
ד"ר חנה אולמן: היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית מנחה במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו, ובעבר יו"ר המכון. חברת סגל ומדריכה במסלול ההתייחסותי בביה"ס לפסיכותרפיה של ביה"ס לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, וחברת וועדת התכנית לדוקטורט בפסיכואנליזה של בית ספר זה. עומדת בראש התכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית (עם פרופ' ענר גוברין) של מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו. ד"ר אולמן היא נשיאה לשעבר של הארגון הבינלאומי לפסיכותרפיה ופסיכואנליזה התייחסותית.
פרופ' דנה אמיר: פסיכולוגית-קלינית, פסיכואנליטיקאית-מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, יו"ר תכנית "זרמים" לפסיכותרפיה פסיכואנליטית וראש מסלול הדוקטורט הבין-תחומי בפסיכואנליזה באוניברסיטת חיפה, משוררת וסופרת. הוציאה לאור שישה ספרי שירה, ארבעה ממוארים בשירה ופרוזה וחמישה ספרי עיון פסיכואנליטיים שראו אור בעברית ובאנגלית. זכתה בפרסים שונים על כתיבתה העיונית והספרותית, ביניהם 5 פרסים בינלאומיים.
ד"ר עפרה אשל: היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית מנחה, מדריכה ומורה במכון ובחברה הפסיכואנליטית בישראל, וחברה באיגוד הבינלאומי לפסיכואנליזה (IPA). חברת-כבוד במרכז לפסיכואנליזה NCP, לוס אנג'לס. סגנית-נשיא קודמת של איגוד ויניקוט הבינלאומי (IWA). מקימה וראש מסלול הלימודים המתקדמים "ויניקוט, ביון, והעצמאים בפסיכואנליזה – פורצי דרכים" בתכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב; בנוסף, מלמדת שם בלימודי הליבה ובלימודים המתקדמים, ובתכניות פסיכותרפיה נוספות. בשנה האקדמית 2023-2024 העבירה Master Class שבועי ב- DeepSprings, בייג'ין, סין, וב-2024 מקימה שם תכנית מקוונת של שנתיים באנגלית-סינית בשםRadical Breakthroughs in Contemporary Psychoanalysis . עורכת מדור ביקורת ספרים ב"שיחות" – כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה. מרצה בכנסים בישראל ובעולם, ופרסומיה תורגמו לאחת-עשרה שפות והופיעו בכתבי-עת פסיכואנליטיים וכפרקים של ספרים. זכתה בשורת מלגות ופרסים, ביניהם: מלגת ליאונרד קומס במרכז החדש לפסיכואנליזה (, NCPלוס אנג'לס, 2011); מלגת דייוויד המונד במכון הפסיכואנליטי של מסצ'וסטס (MIP, בוסטון, 2016); visiting scholar במכון הפסיכואנליטי של צפון קליפורניה (PINC, סן פרנסיסקו, 2013), הרצתה והדריכה בתכנית הלימודים המתקדמים הבינלאומית של ויניקוט The International Winnicott Advanced training בבייג'ין, סין (2018), המרצה של כנס ביון השנתי במרכז הפסיכואנליטי של קליפורניה (PCC, לוס אנג'לס, 2018), והמרצה של הרצאת רוברט סטולר השנתית (לוס אנג'לס, 2021). היא זוכת הפרס הבינלאומי על-שם טסטין לשנת 2013, פרס Symonds Prize לשנת 2017, ניו יורק, ופרס ליאונרד קומס, 2022, לוס אנג'לס. לאחרונה, במחקר מקיף על ויניקוט, הגותו, והכתיבה עליו בעולם בין השנים 1978 – 2023, דורגה במקום הראשון בעשרייה העליונה של הכותבים על ויניקוט. נבחרה לאחת מחמישים הנשים המשפיעות בישראל (מקום ה-16) ע"י מגזין “גלובס” ב- 2012. ערכה-במשותף עם ד"ר מאיר ברגר את הוצאתו המחודשת בעברית של הספר "השעה בת חמישים הדקות" של רוברט לינדנר (2007), ועם ד"ר צביה זליגמן את הספר "היה או לא היה? כאשר צללים של פגיעה מינית בילדוּת עולים בטיפול" (2017). ספרה The Emergence of Analytic Oneness: Into the Heart of Psychoanalysis ראה אור בהוצאת Routledge (2019), ותורגם לסינית ולפורטוגזית בברזיל (2024).
נעמה בר שדה: פסיכולוגית קלינית מדריכה. קשובה לאזורי הטראומה והפוסט-טראומה, עם דגש לטראומה מינית, ופרברסיה מינית. הגתה, הקימה ונהלה את ה"תכנית לפסיכותרפיה פסיכודינמית לטיפול בטראומה מינית" באוניברסיטת בר אילן בשיתוף עם מרכז סיוע תל אביב. מדריכה ומלמדת בתכניות לימודים לפסיכותרפיה ולמתקדמים. מדריכה בתכניות המכשירות א.נשי מקצוע ומטפלות בנפגעי ונפגעות טראומה מינית. עוסקת בכתיבה מקצועית. חברת וועד האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה.
ד"ר יעל דשא: פסיכולוגית קלינית מדריכה ופסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל. מלמדת ומדריכה במכון הפסיכואנליטי, בקורסים לפסיכותרפיה, ביניהם בתכנית לפסיכותרפיה בפגיעות מיניות בבר אילן ובבי"ח גהה. בעבר פסיכולוגית ראשית בעמותת "אור שלום" המטפלת בילדים בסיכון שהוצאו מהבית, וחברת ועד מנהל במוסד "הרי ירושלים" (לשעבר מוסד "בני ברית"). שותפה בספר "היה או לא היה" בעריכת עפרה אשל וצביה זליגמן, הוצאת כרמל (2017). תחומי התמחות- טראומה וטראומה מינית, הריון המטפלת, הפלות ולידה שקטה, אימוץ.
ד"ר אפי זיו: היא פסיכואנליטיקאית וחוקרת תרבות. מרצה בבית הספר לפסיכותרפיה ע"ש סקלר באוניברסיטת תל אביב ובמכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו. בעלת קליניקה פרטית בתל אביב. בכתיבתה היא מתמקמת בצומת שבין השיח הפסיכואנליטי, לימודי טראומה ותיאוריה ביקורתית.
ד"ר דני לוי: פסיכיאטר, מורה מדריך וחבר ועדת הוראה בתוכנית לפסיכותרפיה בית הספר לרפואה אוניברסיטת תל אביב. ראש מסלול טראומה ( במשותף), לימודי המשך, התוכנית לפסיכותרפיה, אוניברסיטת תל אביב